כאשר צעירים מגיעים לגיל מסוים הם מקבלים זימון למשרד הרישום והגיוס הצבאי ועוברים ועדה רפואית מיוחדת. אם בחור כשיר לשירות צבאי, הוא הופך למגויס והולך לשרת בצבא.
רוסיה גדולה מאוד ומאוכלסת באופן מאוד לא אחיד, מה שאומר שלא ניתן לשרת על בסיס טריטוריאלי בצבא הרוסי. למרות שבשנים האחרונות התברר כי משרדי הרישום והגיוס הצבאיים אינם שולחים מתגייסים רחוק ממולדתם ללא סיבה נראית לעין, אלא אם כן הדבר נחוץ לחלוטין. במבט מבחינה כלכלית למדינה, העיקרון הטריטוריאלי של שירות מועיל הרבה יותר מתמורה כספית לחייל על מעבר ושמירה על הכביש. ופסיכולוגים הוכיחו זה מכבר שעבור החיילים עצמם, השירות בעיר הולדתם או בשטח הסמוך הוא הנוח והרגוע ביותר.
לרוב, משרד הרישום והגיוס הצבאי מאזין למשאלותיו של החייל העתידי, אך תוצאת המקרה אינה תלויה בכך. לפני זמן מה ניתן היה לשלוח מגויסים, ללא קשר למקום מגוריהם, לשרת במקום בו נרשם המחסור. עכשיו הצורך הזה נעלם, אז עדיין התחילו לקחת בחשבון את משאלות החבר'ה.
גורם חשוב בקבלת ההחלטה על מקום השירות הוא סיומה של ועדה רפואית מיוחדת בלשכת הרישום והגיוס הצבאית הטריטוריאלית. ישנן מחלות שאינן כוללות את האפשרות לחיות באקלים חם או להיפך. לכן, מקום השירות תלוי במידה רבה בבריאות המתגייס.
מכל האמור לעיל, אנו יכולים להסיק כי הגורמים העיקריים בחלוקת המתגייסים הם העיקרון הטריטוריאלי, מצב בריאותו של אדם צעיר, תכונות האישיות שלו ומבחנים רבים אחרים. אם אתה חושש שמגויס שכיהן כבר יותר ממחצית כהונתו יישלח לכהן במקום חם, זה לא יקרה. רק אנשים מאומנים ומאומנים נשלחים למקומות כאלה. ככל הנראה, צעירים שבחרו בשירות קבלני יישלחו למוקדים חמים.
