בעלות הינה מערכת של נורמות משפטיות המסדירות יחסים לשימוש, החזקה וסילוק של בעל הנכס השייך לו.
זכאות לשימוש
הבעלות מבוססת על מערכת של כללים משפטיים הכוללים את מערכת היחסים הנוגעת לסחורה שנמצאת ברשותה. יש משולש של רכוש, אשר נשלט על ידי זכות זו וכולל שלושה מרכיבים חשובים: שימוש, החזקה וסילוק של רכוש.
זכות השימוש היא היכולת להפיק תכונות שימושיות ממוצר בתהליך צריכה תעשייתית או אישית. מבחינה זו, רכוש מסדיר את זכותו החוקית של הבעלים לקבוע כיצד יטפל בדברו, מבלי לחרוג מגדר הדין החל. הכלל הכללי הוא שהבעלים קובע באופן אישי את היתרונות של הסחורה השייכת לו, ולכן כל טיפול איתו נחשב לשימוש בו, אם זה לא סותר את חוקת הפדרציה הרוסית.
זכאות לבעלות
המרכיב השני של שלישת הרכוש, המסדיר את יחסי המשפט, הוא זכות הבעלות. למעשה, זו אפשרות שליטה על רכוש, המוצדקת גם מבחינה משפטית. בעלות חוקית על מוצר היא כותרת חוקית שמולידה בעלות. יחד עם זאת, אין דרישה שהבעלים יהיה בקשר ישיר עם הדבר.
בעלות משפטית מבוססת על זכות פרטית ספציפית של הדייר, האפוטרופוס וכו '. כך נקבעים גבולות הבעלות ותנאיה. לדוגמא, השומר אינו יכול להשתמש בדבר, אך לדייר יש הזדמנות כזו. יחד עם זאת, לזכויות הקניין יש נכס כזה כמו גמישות. משמעות הדבר היא כי בהיעדר מגבלות על השימוש ברכושם של אנשים אחרים, זכות הקניין מוחזרת במלואה ללא צורך בהבטחה לכך מהצד המשפטי.
זכאות להזמנה
מרכיב נוסף בשלישיית הרכוש הוא הכוח לסילוק. במקרה זה ניתן לקבוע את עתידו של המוצר בעזרת מעשים משפטיים. זה כולל שכר דירה, משכנתא וכו '. לרוב, לבעלים יש עצמאות מוחלטת בהחלטה על סילוק רכושו. הצו מבוסס על ביצוע עסקאות שונות המשנות את הקשר המשפטי לרכוש הבעלים. לפיכך, זכות השימוש החלקית מועברת לאחרים.
הרכוש מסדיר את היחסים המשפטיים באמצעות שלושת המרכיבים הללו. כל אחד מהם מספק בסיס לביצוע פעולות מסוימות שאינן סותרות את החוק. בעזרת מערכת כזו מובטחת בטיחותם של הנכס עצמו ושל בעליו.
