כאשר הסכם הפשרה מאושר על ידי בית הדין לבוררות, חובת המדינה משולמת על ידי התובע באופן כללי, אך מחצית מסכומו כפוף להחזרה לתובע. אם הסכם הפשרה מאושר בבית משפט שיפוט כללי, אזי החובה הממלכתית ששילם התובע אינה מוחזרת.
השגת הצדדים להתדיינות של הסכם ידידות היא אחת העילות להשלמת דיון התיק בבתי משפט לבוררות, בבתי משפט הסמכות הכללית (משפטים, בתי משפט מחוזיים). אחד הנושאים האקטואליים של התובע במצב כזה הוא חלוקת אגרת המדינה, שכן כאשר הוגשה התביעה הראשונית היא שולמה בהתאם לנוהל הכללי. ללא קשר לסוג הגוף השיפוטי, חקיקה פרוצדוראלית מעניקה לצדדים את הזכות להסכים על חלוקת עלויות החובה של המדינה בהסכם החביב עצמו. לדוגמא, במסמך שצוין ניתן להבטיח את חובת הנתבעת לשלם לתובע מחצית מהסכום שהוצא על האגרה, לפתח כללים אחרים. לאחר אישורו של הרשות השיפוטית, הסכם כזה הופך להיות מחייב את הצדדים. אם לא הושג הסכמה, חלים הכללים הכלליים לחלוקת עלויות החובה של המדינה.
חובת המדינה עם אישור הסכם ידידות בבית משפט לבוררות
אם התיק נשקל בבית משפט לבוררות והצדדים הסכימו לסיים אותו באמצעות כריתת הסכם ידידותי, אזי התובע יכול לסמוך על החזרת מחצית האגרה ששולמה. התנאי היחיד הוא אישור ההסכם שצוין לפני קבלת ההחלטה בתיק, שכן הכלל להחזרת מחצית מהסכום ששולם אינו חל במקרים בהם הצדדים מגיעים להסכמה כבר בשלב הליך ההוצאה לפועל. לקבלת כספים, על התובע לפנות למשרד המס שבמקום בית המשפט עם הצהרה מקבילה, אליה מצורף מעשה שיפוטי ומסמך המאשר תשלום סכום מסוים כחובה.
חובת המדינה בעת אישור הסכם פשרה בבית משפט שיפוט כללי
אם הושג הסכם ידידותי במהלך דיון בתיק בין אזרחים רגילים בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי, החקיקה מחייבת את הצדדים לפתור באופן עצמאי את נושא חלוקת העלויות בנוסח הסכם זה. במקרה זה לא חלים כללים מיוחדים להחזרת חלק מהאגרה מהתקציב, ולכן התובע אינו יכול לפנות בתביעה מקבילה.
במילים אחרות, בהעדר תנאים לחלוקת האגרה בנוסח ההסכם, התובע פשוט יישא בעלויות התשלום בהתאם לנוהל הכללי. הצדדים בנוסח הסכם הפשרה במקרה זה קובעים לא פעם את חובת הנתבעת לשלם לטובת התובע מחצית מסכום האגרה.
