תקציב מדינה מאוזן, בו ההכנסות עולות על ההוצאות, והאזרחים מרוצים מהמדיניות החברתית של הממשלה, הוא אידיאל חמקמק. במציאות, גירעונות תקציביים וחובות ציבוריים שכיחים הרבה יותר.
הגירעון התקציבי של צרפת, כלומר עודף ההוצאות על ההכנסות, במאי 2012 הסתכם ב -5, 325 מיליארד אירו, או 5.2%. במהלך מערכת הבחירות הבטיח נשיא המדינה, הסוציאליסט במדינה, פרנסואה הולנד, לפתור בעיה זו מבלי לנקוט בקיצוצים קשים בתוכניות החברתיות. בנוסף, הוא דיבר על הצורך לתמוך במעמד הביניים ולהשקיע בתרבות ובחינוך. בהתאם לכך הייתה לו רק דרך אחת: הגדלת המסים על הכנסותיהם של אזרחי המדינה העשירים ביותר.
וב -19 ביולי 2012 הודיע שר התקציב ג'רום קאיוזאק כי משנת 2013 אזרחים שהכנסתם השנתית עולה על מיליון יורו ישלמו מס בשיעור 75%. צעד זה יעזור לצמצם את פער ההכנסות בין אזרחי צרפת העשירים והעניים ביותר ולהפחית את המתחים החברתיים. העלאת מיסים היא החלטה לא פופולרית, והשר ניחם את הצרפתים העשירים והדגיש כי מדובר באמצעי זמני. הוא נועד למשך 3 שנים. במהלך תקופה זו יקבל האוצר כ -7 מיליארד יורו.
בנוסף, בעלי נכסים מעל 1.3 מיליון יורו יצטרכו לשלם אגרה חד פעמית. 1, מיליון יורו אמורים להביא להגדלת מס הכנסה ודיבידנדים שמשלמים התאגידים. הרשויות אינן שוללות את האפשרות להגדיל את מס הכנסה לאזרחים עם הכנסה של 150 אלף יורו בשנה. אנחנו כבר לא מדברים על מי שמרוויח באמצעות שכר דירה או ניצול עבודה של אנשים אחרים, אלא על מומחים בעלי שכר גבוה - השכבה העליונה של מעמד הביניים.
פסימיסטים אינם ששים לסמוך על דברי הממשלה לפיהם העלייה היא אמצעי זמני. כידוע, אין דבר קבוע יותר מאשר זמני, ומתנגדי הנשיא צופים זרימת הון מהמדינה ומשיכה מסיבית של ייצור בחו ל, למשל לאנגליה. ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון מצוטט כדוגמה להולנד, שמבטיח להפחית את המסים על הון גדול ל -40% לעומת 50% הנוכחיים.
