לפעמים בחיים ישנם מצבים בהם אדם מנסה למצוא עבודה במשך זמן רב מאוד ובהתמדה, אך הוא לא מצליח, מכיוון שהמעסיקים מסרבים לו. יכולות להיות לכך סיבות רבות.
הוראות
שלב 1
זה לא סוד שאפילו סטודנטים מתחילים להרוויח כסף נוסף בימינו. הם מחפשים עבודה כבר בשנה הראשונה שלהם. עם זאת, מעטים מהם מצליחים לשלב עבודה חלקית במלואה עם לימודים, מכיוון שהאחרון תמיד סובל יותר. השפה לא תפנה לגנות אף אחד. רק הסיבה הראשונה לכך שאדם לא מתקבל לעבודה, או, כאופציה, מתקבל לעבודה, אך ברתיעה רבה, היא בדיוק הלימוד שלו. אף מעסיק לא היה מעוניין אפילו לתת לפקיד שלו ללכת לפגישה מחוץ לתפקיד פעמיים בשנה.
שלב 2
האשם השני של האבטלה הכרונית עשוי להיות חלק מההרגלים ותכונות האופי ה"חמודות "שלך. גם מראה נוכחי וגם נתונים אישיים אחרים יכולים להישאר איתך תמיד, אלא אם כן אתה פוגע בעצמך בלהט יתר, במקסימום בהערכות, בחוסר יכולת לרסן את עצמך - במיוחד במקום שאחרים מכווצים את שיניהם ושותקים. אז "שוחרי אמת" ו"משפטנים "מסתכנים בהישארות בעולם החיצון במשך כל חייהם המודעים.
שלב 3
כפי שנהג פמוסוב לומר מהקומדיה של גריבידוב "אוי ממול": "נכנסתי לחדר - הגעתי לחדר אחר." במילים אחרות, אדם חיפש את עצמו יותר מדי זמן ומסרב בעקשנות לעשות עסק לא אהוב. מצד אחד יש בכך מגבלה מסוימת, מצד שני - נאמנות לעקרונות החיים. אבל לא משנה מה התירוץ, העובדה נותרה שאין עבודה.
שלב 4
הסיבה הרביעית לסירובו של המעסיק היא מספר רב של "שואו-אוף" בשילוב עם אי-מקצועיות טריים. אך למעביד לא יהיה קשה לזהות את הגורם האחרון הזה. גם בראיון הוא ייתן משימה פשוטה למשרה הפנויה אליה פונה אדם. הנה זה, אותו מבחן לקמוס להתאמה.
שלב 5
ולבסוף, לעתים קרובות אנשים לא מתקבלים לעבודה כאשר הם מגיעים לגיל מסוים. לפעמים המצב אפילו מגיע לנקודת אבסורד: למשל, המשרה הפנויה אומרת שיש צורך במועמד עד גיל 25 עם ניסיון בעבודה של עשר שנים. והרי לא מכירים אף חברה! כך או כך, בכל מקרה שיהיה לכולכם המזל בתעסוקה!
