הסכם יכול להיחשב כהסכם בין שניים או יותר הנושאים בדין אזרחי ובעלי יכולת משפטית, בהתנדבות. נושא הסכם כזה הוא התרחשות של חובות בין הצדדים להסכם ביחס זה לזה.
הוראות
שלב 1
הקוד האזרחי של הפדרציה הרוסית מספק הרבה סוגים שונים של חוזים, אך יחד עם זאת הוא מצביע על כך שרשימת הזנים שלהם אינה יכולה להיקרא ממצה. התפתחות הכלכלה המודרנית ויחסי השוק אינם עומדים במקום, ולכן סוגים חדשים של חוזים עשויים להופיע בחקיקה המודרנית. עם זאת, הם לא צריכים לסתור את עקרונות החוק האזרחי ואת החקיקה של הפדרציה הרוסית, ואין נושאם יהפוך לחפצים ודברים הנסוגים ממחזור המשפט האזרחי או מוגבלים בהם.
שלב 2
במשפט האזרחי המודרני ישנם מספר סיווגים של סוגי חוזים. הנפוץ ביותר יכול להיקרא סיווג לפי מיקוד משפטי. לדבריה, כל החוזים מחולקים לסופי וראשוני. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שהסכם מקדים הוא הסכם ראשוני של הצדדים להסכם על מה, כיצד ובאילו נסיבות יושלם הסכם המשפט האזרחי העתידי. הוא אינו מספק הופעה של התחייבויות משפטיות כלשהן ואינו נושא אופי קנייני. יש לו אופי מחייב אחר, מכיוון שהוא מאלץ את הצדדים לערוך הסכם בעתיד. סופי, כלומר ההסכם העיקרי מסדיר את הופעתם של יחסים משפטיים בתחום הסחורות המהותיות ואת הופעתן של התחייבויות אזרחיות.
שלב 3
יש גם סיווג לחוזים חד צדדיים ומחייבים זה את זה. הסכם חד צדדי, כשמו כן הוא, מרמז על הופעת התחייבויות רק לצד אחד של היחסים המשפטיים, ואילו השני הוא נושא זכויות אזרח בלבד.
שלב 4
על בסיס כזה כמו פיצוי, קיימת הבחנה בין יחסי חוזה ללא תמורה ובין פיצוי. חוזה פיצוי מרמז מטבעו על התחייבויות רכוש של צד אחד, המהוות גורם מעורר להופעתן של התחייבויות הדדיות מאותו אופי. הדוגמה המובהקת ביותר לחוזה כזה היא חוזה המכירה. חוזה שאינו ניתן להחזר הוא הסכם לפיו רק צד אחד של יחסי משפט מוטל על חובות רכוש.
שלב 5
על בסיס כריתת החוזה, הם מחייבים וחופשיים. הסכמי חובה מניחים מעין "הטלת" התחייבויות מצד אחד הצדדים, בעוד שבהסכמים חופשיים לשני הצדדים חופש פעולה בלתי מוגבל.
