הדרך הפשוטה ביותר לסיים חוזה למתן שירותים בתשלום היא כריתת הסכם בין צדדיו. בהיעדר הסכמה הדדית לסיום הסכם זה, יכול אחד הצדדים לממש את הזכות לסרב באופן חד צדדי להוציאו לפועל או לפנות לבית המשפט.
חוזים למתן שירותים בתשלום נחתמים בתחומים שונים של פעילות יזמית, על בסיס הסכמים אלה, בדרך כלל שירותים חינוכיים, רפואיים ואחרים ניתנים לצרכנים רגילים. שאלת סיום נכון של הסכם זה מתעוררת בדרך כלל כאשר קיימים חילוקי דעות בין הלקוח לבין הקבלן, שינוי בנסיבות, הפרות חובות חובות, או בהעדר אינטרס לשיתוף פעולה נוסף (האחרון אופייני לחוזים שוטפים.). דרך הסיום הפשוטה והפשוטה ביותר היא כריתת הסכם נוסף, בו הלקוח והקבלן מביעים את כוונתם לסיים את הקשר הרלוונטי ממועד מסוים, לקבוע את ההשלכות של סיום החוזה.
סיום החוזה עקב סירוב חד צדדי
החוק האזרחי מאפשר לכל אחד מהצדדים להסכם על מתן שירותים בתמורה לסרב לבצעו באופן חד צדדי. סירוב כזה פירושו למעשה סיום החוזה, אך טומן בחובו חובות נוספות כלפי הצד שמימש זכות זו. לכן, הקבלן, לפני תום ההסכם ומילוי ההתחייבויות כלפי הלקוח, רשאי לסרב להסכם שצוין, אך יחד עם זאת מתחייב להחזיר ללקוח הפסדים שהחלטה כזו עלולה לגרום. אם בעקבות הלקוח מופיע סירוב חד צדדי, אז האחרון מחויב להחזיר לקבלן את כל ההוצאות שהוצאו בפועל (למשל, הקבלן יכול לרכוש חומרים, כלים, להשקיע זמן במתן שירותים במסגרת החוזה).
סיום החוזה בבית המשפט
אם הצדדים להסכם זה לא מגיעים להסכמה על סיומה, האפשרות היחידה לסיום היחסים היא לפנות לבית המשפט. במקרה זה, על הצד המחייב סיום ההסכם בבית המשפט לספק ראיות מהותיות המאשרות קיומן של עילות להפרת ההסכם. לכן, בית המשפט יכול, בהחלטתו, לסיים את ההסכם אם הקבלן או הלקוח מפרים את תנאיו באופן משמעותי. סיבה נוספת היא שינוי רציני בנסיבות בהן נכרת החוזה. במקרה האחרון, הצד הדורש סיום ההסכם מחויב להוכיח כי שינוי הנסיבות הופך את המשך היחסים במסגרת הסכם זה לחסר משמעות (למשל מבחינה כלכלית).
