חוק המשפחה הנוכחי אינו קובע את זכותו של מקבל המזונות, נציגו המשפטי, לסרב לשלם אותם. אף על פי כן, בפועל ישנם מקרים בהם סירוב המזונות בפועל מיושם באמצעות הסכם בעל פה בין הצדדים.
אחזקת ילד קטין היא באחריותו של כל הורה, אולם לא תמיד הנציג המשפטי של הילד מעוניין לקבל מזונות. הסיבות לכך שאמא או אב לילד רוצים לסרב למזונות יכולות להיות שונות. לכן, לעיתים קרובות נשמרים יחסים טובים בין בני הזוג לשעבר, והכנסות ההורה שאיתו נותרו הילדים הקטינים מספיקות לתחזוקה המלאה שלהם. לעיתים הורים רוצים להחליף תשלומים חודשיים בכמה אמצעים אחרים לספק לילד את כל הדרוש (למשל, רכישת רכוש עבורו, סיוע בגידול). החקיקה מאפשרת מתן תמיכה נוספת מרצון בלבד, אולם היא אינה קובעת ביטול מזונות.
האם ניתן לסכם הסכם בדבר ויתור על מזונות?
כדרך לביטול מזונות, מוזכרת לעיתים קרובות כריתת הסכם מיוחד בין הורים, בו יתקבעו כל מאפייני החובות ההדדיות לאחזקת ילדים. אך בפועל, שיטה זו היא כמעט בלתי אפשרית ליישום, שכן ההסכם המקביל חייב להיות מאושר על ידי נוטריון. אף משרד נוטריון לא יסכים לאשר הסכם המנוגד לחוק החל. בינתיים ביטול חובת תשלום המזונות מתייחס בדיוק לחוזים כאלה. היעדר אישור נוטריוני של ההסכם פירושו אי עמידה בצורתו, מה שכרוך בתוקף של הסכם כזה.
מה האיום בהסכם בעל פה על סירוב המזונות?
הדרך היחידה לבטל מזונות בנוכחות הסכמה הדדית של ההורים לביטול כזה היא הסכם בעל פה ביניהם. לכן, בנוכחות הסכם נוטריוני על תשלום מזונות בסכום מסוים, הצדדים אינם רשאים למלא אותו, לאחר שהסכימו בעל פה על אחריות אחרת לקיום ילדים. בנוכחות הליכי הוצאה לפועל, לנציג המשפטי של הילד (למשל אמו) הזכות לבטל את כתב ההוצאה לפועל ולהפסיק את גביית המזונות שנכפתה. אולם על משלם הסכומים המתאימים להבין כי הסכמים מילוליים אלה אינם מחייבים מבחינה משפטית, ולכן ההורה השני יכול להשתמש בכל הזדמנות לאכיפת גביית כל החובות, כולל תשלומי מזונות בגין התקופה שהוחמצה.
