הסיבה לפרידה בין הילד לאם יכולה להיות רק סיבות טובות מאוד. זה קורה לרוב דרך בתי המשפט, ולמרבה הצער, הליך זה שכיח למדי. ההיבט המשפטי בנושא זה מוסדר על ידי קוד המשפחה של הפדרציה הרוסית.
למי ובשביל מה הזכות לקחת את הילד מהאם
אם האם לא מעוניינת לוותר מרצונה על הילדים, הרי שנושא הפרידה מהילד תמיד נפתר באמצעות בתי המשפט. שלילת ילד מתשומת לב אימהית משפיעה לרעה על נפשו של הילד. ככל שהילד צעיר יותר, התהליך הזה קשה יותר. לכן, ברוב המקרים השופטים הם מצד האם, למרות כל האינדיקטורים המשניים.
ילדים נותרים לגור עם אמם, גם אם האב או אנשים אחרים המבקשים להתגורר עם הילד מוכיחים עליונות מהותית או תנאי מחיה נוחים יותר.
כמעט אי אפשר לאישה מכובדת עם כוונות טובות לתבוע ילד.
תביעות בנושא זה מתקיימות בעיקר בין הורים, בני זוג לשעבר, שם האב רוצה לקבל את הזכות לחיות עם הילד, או אפילו לשלול מאם את זכויות ההורים. קרובי המשפחה, הסבתות והסבים הקרובים ביותר יכולים להיות גם תובעים אם הם מאמינים שהאם מנהלת אורח חיים לא מוסרי ואינה ראויה לתואר זה, ובית המשפט ישכנע אותם בכך.
ישנם מצבים בהם אין מי שיעתור לילד, אין קרובי משפחה, והאם אינה מתפקדת. רשויות אפוטרופסות ואפוטרופסות נחלצות, הן פועלות בשם המדינה. ראשית, עובדי מדינה עוקבים ומשגיחים על משפחה לא מתפקדת. אם במהלך הבדיקות יאושר הביצוע הלא טוב של חובות ההורים מצד האם, נשאלת השאלה לשלול ממנה את זכויות ההורים ולהפריד בין אם כזו לילד. במקרים כאלה מדובר באמצעי קיצוני, שמלכתחילה מגן על האינטרסים של הילד.
סיבות נוספות לפרידה מילדים
מצבים עשויים להיווצר כאשר אף אחד לא רוצה לקחת את הילד מהאם וזה לא מגיע לבתי המשפט. לאחר גירושין, ההורים יכולים להסכים הדדית עם מי הילד יהיה. אם תנאי המחיה עם האב, לדעת ההורה, טובים יותר עבור התינוק, אז היא יכולה לוותר מרצונה על זכויותיה העיקריות לגידול הילד.
על פי חוקי ארצנו, ילדים מעל גיל 10 יכולים להחליט בעצמם עם מי עדיף שהם יישארו. אם התיק פנה לבית המשפט, במקרים כאלה, על בסיס חוות דעתו של הילד, יוחלט למי הילד עוזב.
סיבה נוספת היא חוסר היכולת של האם. החלטה זו מתקבלת על ידי בית המשפט, ובהמשך הילד חי בנפרד.
בכל מקרה, כל התנועות באזור ההפרדה בין אם לילד אינן נעימות, אך אם אישה רוצה להיות עם התינוק שלה, הן כמעט ולא מצליחות.
