קודם כל, על הצלם להיות ידידותי עם הלקוח. לשמוח אותו, להתייחס אליו כמו לחבר טוב ותיק. אבל הסבירו בבירור מה נדרש בעת פוזות.
מדוע צלם צריך להיות אדיב ועוזר? כי לאיש מקצוע טוב יש תפיסה טובה של אנשים וסביבה. מה שאומר שהוא ינסה להראות את הטוב ביותר בתמונה. בניגוד למקצוענים הגסים אשר גאים עד כדי כך שכל לקוח ירגיש "לא במקום"! כמו כן, לעובדים מרושעים בתחומם - במיוחד צלמים - יש תפיסה מעוותת.
כנראה שכולם יזכרו תצלום פספורט גרוע או מקרה כשמישהו פשוט לחץ ללא הצלחה. למשל, מקרה מחיי מכר. הלכתי לאולפן תמונות, התכוונתי לצלם דרכון, ומה אתה חושב? מיד מהסף נפל עליה מבטו הכבד של הצלם העתידי. הילדה (לקוחה) לא הצליחה להחלים מקבלת פנים כזו במשך זמן רב. אבל זו רק ההתחלה של מבחני הקשיות! עובד באטלייה בירך אותה בקול חמור ושאל אילו שירותים נדרשים. הלקוח השיב: "-תמונה לדרכון!". הצלם דרש לשבת על כיסא בנימה מגורה. כאן התחילו המבחנים! "ראש ישר, סנטר ימינה, לא, שמאלה, עכשיו גבוה יותר! זה לא ככה!" הילדה המתוסכלת ניסתה בכל כוחה, אך נמתחה עוד יותר. התוצאה הייתה צילום עקום, בו הסנטר לא היה אחיד. מה שלא הפריע כלל לצלם.
המקרה המפורסם של טיירה בנקס - מארח "הטופ מודל הבאה של אמריקה". פעם הודתה בראיון שהיא איכשהו הוציאה משיחת צילומים על ידי צלם מפורסם. נחש מה! לביישנות מוגזמת בלבד! אבל היו אנשי מקצוע אדיבים אמיתיים ששמחו עם מודל כזה ואישיות נשמה. שים לב כי אותם אנשים שצילמו אותך רע עשויים להתייחס אליך רע.
