יוון העתיקה הייתה מדינה ייחודית והייתה אוסף של מדינות עיר. והדמוקרטיה העתיקה שנוצרה כאן נושאת גם את התכונות הטמונות רק בה. לדמוקרטיה היסטוריה ארוכה והיא מאופיינת במידה רבה בהתפתחותה של הציוויליזציה המערבית, בהיותה היורש למסורות הרומיות, היווניות והיהודי-נוצריות.
הופעתה של הדמוקרטיה ביוון העתיקה
בשלב של תקופת הזוהר שלה, התמודדה ההיסטוריה היוונית עם המאבק בין מדינות דמוקרטיות ואוליגרכיות, הדבר בא לידי ביטוי ביריבות בין אתונה לספרטה. דמוקרטיה הייתה אז מערכת שלטון ישיר בה עם חופשי הפך למחוקק קולקטיבי ללא מערכת שלטון ככזו. זאת בשל גודלה הקטן של המדינה היוונית העתיקה, שהייתה עיר ואזור כפרי, מספר התושבים היה לא יותר מ -10 אלף. הבדל מיוחד בין דמוקרטיה קדומה מתבטא ביחס לעבדות, זהו תנאי הכרחי לחופש האזרחים מעבודה פיזית קשה. כיום מצב עניינים זה אינו מוכר על ידי הדמוקרטים.
הפוליס העתיק נוצר על פי עקרונות של קהילות אזרחיות, פוליטיות ודתיות בודדות. הבעלות הקולקטיבית על אדמות, שרק אזרחים מלאים קיבלו אליה גישה, עמדה במרכז חיי הקהילה. ללוחמים ממיליציית העיר היו זכויות פוליטיות וכלכליות. אחדות הזכויות והחובות של בעלי הלוחמים ובעלי האדמות הובילה להיעדר מאבק לייצוג פוליטי, ולכן הדמוקרטיה הייתה ישירה בלבד. יחד עם זאת, מעגל האזרחים המלאים כמעט לא התרחב, באתונה לא הוענקו זכויות אזרח לבעלות הברית, ורומא החלה להכניס מנהג כזה רק במהלך קיומה של האימפריה.
האסיפה הלאומית ובית המשפט העממי כמוסדות דמוקרטיה ביוון
באתונה, שם האספות הלאומיות היו מודל לדמוקרטיה של המשטרה, אזרחים מלאים נפגשו כל עשרה ימים. רשימת הנושאים שייפתרו בפגישה כללה בחירת בכירים, הליך הוצאת כספים מאוצר העיר, הכרזת מלחמה וסיום שלום. פעילות אדמיניסטרטיבית, או בסטנדרטים של ימינו - הכוח הביצועי באתונה היה שייך למועצה של 500, וברומא, בתנאי סכנה חיצונית או מלחמת אזרחים, הועבר הכוח לידי הדיקטטור, אך הוא היה הבעלים של זה לא יותר מחצי שנה..
מוסד חשוב לא פחות של דמוקרטיה יוונית עתיקה היה בית המשפט העממי, שלדברי אריסטו, לאחר שהתחזק, סייע לאתונה ליצור דמוקרטיה. בתקופת פריקלס, הנחשב ל"תור הזהב "של הדמוקרטיה האתונאית, נבחרו 6,000 שופטים לבית הדין העממי מדי שנה.
דמוקרטיה ישירה ביוון העתיקה
דמוקרטיה ישירה התקיימה בעובר בחברות הפרימיטיביות של תקופת השבט. זוהי צורת ההתארגנות הברורה ביותר של החברה הפוליטית. אפלטון ואריסטו, בכתיביהם על תורת הפוליטיקה, דירגו את הדמוקרטיה כאחד המקומות העיקריים מבין חמש-שש סוגי השלטון.
כל אזרח במדינת העיר יכול היה להשתתף בקבלת החלטות חשובות לכלל החברה. לא מעט אזרחים יכלו לכבוש אחד מהתפקידים הנבחרים הרבים בחייהם. לכן, הפעילות הגבוהה של האוכלוסייה היא אחד היתרונות של דמוקרטיה קדומה. רבים מעורבים בחיים הפוליטיים, והם מעורבים גם בתהליכי הניהול. דמוקרטיה ישירה מסוג זה הוגדרה על ידי הוגים מודרניים כצורת ממשל אידיאלית.
