לעיתים קרובות, בעת הגשת מסמכים להפרטת דיור, נוצרות נסיבות בהן נדרש סירוב של אחד מתושבי מרחב המגורים. מול בעיה זו, רבים הולכים לאיבוד בהשערות לגבי הליך מתן הליך הסירוב. בואו ניקח בחשבון צעד אחר צעד את כל הפעולות לקבלת סירוב והרשמתו.
נחוץ
מסמכים המאשרים את הבעלות על דיור, דרכון, החלטת רשות האפוטרופסות והאפוטרופסות
הוראות
שלב 1
כל הפעולות להפרטת שטחי מגורים מועברות לבעלות משותפת (משותפת או על בסיס משותף) של אזרחים המתגוררים בשטח זה או לבעלות על אחד מהם, עם הגעה להסכם מרצון בין האנשים.
שלב 2
ילדים קטינים המתגוררים עם הדייר הראשי והם בני משפחתו או בני משפחתו לשעבר, זכאים להיות בעלי בתים באופן שווה לכל שאר התושבים. ניתן להחריג משתתפים קטינים ברכוש משותף רק על ידי אנשים שהם אפוטרופוס או נאמנם (הורים, הורים מאמצים) בנוכחות החלטה של רשויות האפוטרופסות והאפוטרופסות.
שלב 3
אם ילד קטין אינו גר במקום שנמצא בהפרטה, אך נמצא במרחק ניכר, נוכחותו וסירובו להפרט הם חובה להסמכה על ידי רשויות האפוטרופסות והאפוטרופסות, אחרת לא ניתן להתחיל בתהליך.
שלב 4
אם מי שמתגורר בדירה הנתונה להפרטה אינו מעוניין לקחת חלק ברישום חלקו או מעדיף למסד את סירוב חלקו לטובת אדם אחר, בן משפחה זה מגיש בקשה נוספת בה הוא מעביר את בקשתו להדיר אותו מקרב המשתתפים בבעלות המשותפת על השטח שיופרט.
שלב 5
טופס בקשת הסירוב חייב לכלול את כל הנתונים האישיים של המגיש אותו - מקום הלידה, נתוני הדרכון, כתובת המגורים. יתר על כן, הבקשה מציינת את הסיבה לסירוב ההפרטה ומאשרת את הכוונה להדיר מרשימת בעלי הבית מהסיבות לעיל.
שלב 6
אם אחד מבני המשפחה מתנגד בתוקף להפרטת דיור לבעלות, אז זה לא מתבצע. הסירוב להפרטת הוא רשמי בהתאם ליישום הטופס שנקבע, שלאחריו, במקרה של מותו של הדייר הראשי, ניתן להעביר דיור זה חזרה לבעלות המדינה. לבקשה מצורפים מסמכי זהות ומסומנים הסיבות לסירוב הפרטת הדיור.
