טרנספורמציות כלכליות הן קודם כל הרפורמה ביחסי הקניין. בעיית הקניין מולידה הרבה בעיות מורכבות ורב-מפלסיות, שחשוב לפתור עבור כל המבנים החברתיים. לכן, שינוי יחסי הקניין מחייב תמיכה ורגולציה מצד הרשויות.
מטרות הרגולציה על הרכוש
הרגולציה של היחסים הכלכליים אינה משפיעה באופן משמעותי על שינוי אופי היחסים הללו. בכל מקרה, שינוי תכנית מכירת הנכסים ככל הנראה לא ינענע את הזכות לרכוש באופן כללי. הרגולציה הממלכתית נועדה לייעל את ההתנהגות הכלכלית של המשתתפים ביחסי קניין.
האפשרויות והגבולות של רגולציה על רכוש כרוכים בפתרון של שתי שאלות חשובות: מה דורש רגולציה ואיך. התשובה לשאלה הראשונה היא הגדרת מושא הרגולציה (כלומר רכוש), הדגשת נקודות המפתח, בהשפעה עליהן ניתן להשיג תוצאות מסוימות. התשובה לשאלה השנייה מחייבת ניתוח תהליך של ויסות הרכוש עצמו, עדכון השיטות, הכלים, הקריטריונים לפיהם מתרחש תהליך זה. רכוש כמושא לוויסות היה תמיד במרכז תשומת הלב של הכלכלה. מכיוון שנכס הוא קטגוריה רבת פנים, ישנן גישות רבות לפתרון בעיות רכוש.
משמעות קטגוריית נכס
יחסי רכוש באים לידי ביטוי באמצעות מספר מדינות - החזקה, סילוק, שימוש. ניכוס רכוש קיים בשני סוגים: זה יכול להיות תוצאה של יחסים כלכליים בין המשתתפים בייצור החברתי או תוצאה ישירה של תהליכי עבודה. אין הפקה מחוץ לחברה, ולכן ניכוס בחברה פירושו תמיד יחסי קניין.
המושגים שימוש, בעלות, סילוק רכוש הם כולם רמות שונות של ניכוס חברתי של סחורות חומריות. במובן הכלכלי, זהו שיקוף של יחסי חברה וייצור בין אנשים. חילוקי דעות פנימיים בנוגע לבעלות מגיעים לרוב לרמה קריטית הדורשת תיקון של מנגנוני הרגולציה הקיימים.
יחסי תעשייה ויחסי רכוש הם תופעות כלכליות עצמאיות, למרות האינטראקציה ההדוקה. בכל מקרה, יחסי קניין לא תמיד נוצרים כתוצאה מיחסי ייצור. בשל המגוון של קטגוריה כרכוש כזה, יש צורך להתייחס לנושא הרגולציה בזהירות מיוחדת.
