בצדק נחשבים יחסי רכוש לבסיס המערכת הכלכלית. בזכותם כל העסקאות מתבצעות בשווקים כלשהם. יחד עם זאת, יש להבדיל בין רכוש כלכלי לבין רכוש חוקי.
רכוש מאפשר לנו להבין מי מהאנשים שולט בגורמי הייצור, או באופן פשוט יותר, יש לו כוח כלכלי. תפיסה זו מסייעת לקבוע בדיוק מי מקבל את ההכנסה וכמה, וגם להצדיק את הקשר של כוח העבודה עם המכשירים. לדוגמא, אם רכוש לא היה קיים, אז כל עובד יכול היה לקחת את המכונה לביתו.
יחסים כאלה מאפשרים לכסות את כל היבטי הפעילות הכלכלית. בעלות קובעת את אופי הצריכה והשימוש במוצר שנוצר בתהליך הייצור, הפצתו והחלפתו. האינטרסים של שכבות שונות באוכלוסייה תלויים בה במידה רבה. לכל אחד האינטרסים שלו לגבי חפצי רכוש, ולכן לעיתים קרובות נוצרים סכסוכים, חלקם אף הופכים למלחמות.
הקשר בין רכוש משפטי וכלכלי
בהתאם לכך, על מנת להימנע מבעיות רבות, יש להבטיח את זכות הקניין באופן חוקי, כלומר, לאשר רשמית שדבר מסוים שייך לאדם מסוים. לפיכך, המהות המשפטית באה לידי ביטוי שבסיסה הוא המדינה. זה בא לידי ביטוי באמצעות ניכוס של כל ערכים רוחניים או חומריים.
קניין כלכלי ומשפטי הם מרכיבים הקשורים זה בזה במערכת אחת, שלמרות שהם יכולים להתקיים בנפרד, יש להם חשיבות מעשית רק בסימביוזה. לאדם יכולות להיות זכויות על אובייקט, אך לא להחזיק אותו כלל, או להיפך, יש לו חפץ בידיו, אך אין לו את הזכות להשתמש בו.
צורות בעלות
רכוש פרטני הוא הבעלות על ידי יחיד על כל חפץ (עבודה, נדל ן, אמצעי ייצור, ביגוד וכדומה). רכוש אישי מתייחס לחפצים המשמשים לענות על צרכים אישיים. אם המטרה העיקרית היא להרוויח, אז צורת בעלות זו נקראת אישית-אישית.
יש גם צורות קולקטיביות. למשל, רכוש שותפות. מהותה טמונה באיחודם של יחידים וישויות משפטיות, כמו גם גורמי הייצור שלהם לביצוע פעילויות כלכליות משותפות. יתר על כן, כל אדם מחזיק בנתח מסוים מההון.
אחזקת מניות או בעלות תאגידית קובעת את כללי הבעלות להון המניות בלבד. המוזרות שלו טמונה בסימביוזה של צורות בעלות קולקטיביות ואינדיבידואליות.
