רכוש הוא לא רק קטגוריה כלכלית נפרדת, אלא גם בסיס הניהול הכלכלי, שנראה בבירור מההיסטוריה של המדינה. מהצד הזה חשוב לשים לב לשתי נקודות: מהותן של זכויות הקניין ונושאי דיני העסקים.
מהות הבעלות
ניתן לאפיין נכס כיותר מאשר רק רכוש. למעשה מדובר בקשר כלכלי הנתון לפורמליזציה משפטית. מהבחינה הזו אפשר לדבר על רכוש כבסיס הניהול, מכיוון שאדם שקיבל את הזכות להחזיק במשהו הופך לבעלים של זה, ובכך מעמיס על עצמו את הנטל לשמור על הדברים השייכים לו. המדינה עצמה מטילה אחריות על הבעלים בהנחה שהם יעריכו את החוק הכלכלי המופקד בידיהם.
לבעיות הקשורות לוויסות יחסי קניין כלכליים בשילוב עם יעילות ניהול הכלכלה הלאומית רלוונטיות במיוחד. במהלך השנים של רפורמות שוק רבות התחוללה מהפכה במערכת יחסי הקניין, שהשפיעה על הכוונה מחדש של הניהול הכלכלי. לכן, כיום זכות הקניין משמעה כי לבעל כל הסמכות לבצע פעולות כלשהן ביחס לרכוש שהוקצה לו, אשר אינן סותרות את החקיקה הקיימת.
רכוש כבסיס הניהול כולל שלישת סמכויות. ראשית, מדובר בבעלות, כלומר בבסיס החוקי להחזקת רכוש. שנית, מדובר באפשרות של שימוש כלכלי ברכוש על מנת לחלץ ממנו את הנכסים הדרושים. שלישית, זהו צו, כלומר קביעת העתיד החוקי של הרכוש על ידי שינוי מצבו ובעלותו.
גופים עסקיים
נושאי דיני העסקים הם מפעלים עירוניים וממלכתיים. את הנכס שברשותם לא ניתן לחלק למניות, מניות וכו '. אם הנכס מועבר למיזם יחידני, הוא מפסיק להיות נחלת הבעלים. יחד עם זאת, ניתן לספק כמה אפשרויות סילוק למי שאינו הבעלים במסגרת החוזה. לנושאי הניהול הכלכלי יש זכות להיפטר, ולשוכר זכויות סילוק מוגבלות.
כפי שאתה יכול לראות, רכוש כבסיס ההנהלה כולל נוכחות של גופים רלוונטיים העוסקים בפיתוח הנכס שברשותם. יש להם את הזכות לתת אותו לשימוש זמני לגופים אחרים. צוים כאלה מאפשרים פיתוח יחסי רכוש ברמה הכלכלית, תוך תרומה לפיתוח אזורים בודדים והמדינה כולה.
