לעיתים קרובות קורה שבמהלך חקירה פלילית או בחינה של סכסוך אזרחי, נחשפות ראיות חדשות שיכולות לשנות את מהלך החקירה ולהשפיע על תוצאות המשפט. במקרים כאלה, נשאלת השאלה לגבי הצמדת חומרים אלה לתיק.
הוראות
שלב 1
במהלך חקירת תיק פלילי, החוקר משיג מעת לעת ראיות מהותיות וחומרים אחרים שיש לצרף לתיק. הוא יכול לעשות זאת בכוחות עצמו, קודם לבחון אותם, תוך שהוא מכין פרוטוקול מתאים לבחינת ראיות מהותיות. כבר על בסיס פרוטוקול זה, הוא מקבל החלטה לצרף את החומרים לתיק. השופט פועל באופן דומה - תחילה הוא בוחן את הראיות בישיבת בית המשפט, ולאחר מכן הוא מקבל החלטה על קבלתם או על סירובם לעשות כן. החלטת השופט יכולה להיות רשמית בצורה של פסיקה נפרדת (אם ההחלטה מתקבלת בחדר דיונים עם הפסקה בישיבת בית המשפט) או פשוט על ידי רישום לפרוטוקול הדיון (אם ההחלטה לצרף הוכחות נערכות במקום).
שלב 2
אחת הדרכים להגן על הצדדים, הן בהליכים פליליים והן בהליכים אזרחיים, היא הצגת חומרים המעידים לטובתם. לצורך הצירוף שלהם, יש צורך להצהיר על עתירה בכתב (בצורת מסמך נפרד) או בעל פה (למשל, במהלך חקירה או ישיבה בבית משפט), בה יש צורך לציין איזה סוג של חומרים מסופקים והסיבות לכך שצריך לצרף אותן.
שלב 3
עם העתירה שהתקבלה, החוקר יתן פסק דין, והשופט ייתן פסק דין על שביעות רצונו (כולה או חלקה) או על סירוב לספק. גם אם החוקר לא מצרף את הראיות שהציגו הצדדים, עצם הגשת בקשה כזו תישאר בתיק, בקשה בכתב תימצא בין שאר חומרי התיק. סירוב לספק את הבקשה לצירוף חומרים בשלב החקירה המקדמית אינו מונע הגשת אותה בקשה במהלך המשפט.
