החוק הרומי המפורסם, שהיה קיים ברומא העתיקה ובאימפריה הביזנטית במשך יותר מאלף שנים מאז השמיני לפני הספירה ועד המאה השמינית לספירה, היווה את הבסיס למערכות המשפט של מדינות אירופה. אחת התכונות החיוניות של החוק הרומי היא הווטו, השונה ל"חזק "ו"חלש".
עם וטו חלש, הפרלמנט / הארגון הבינלאומי נדרש רק לשקול מחדש את הצעת החוק. כהגדרה של וטו חזק קשה יותר להתגבר, ובדרך כלל נהנים מנשיאים במדינות מפותחות (ארה ב, גרמניה ואחרות) מכוח זה.
היסטוריה של החוק
ההיסטוריה של הווטו מתחילה עוד מתקופת רומא העתיקה, בה נוצרו טריבונות כדי להגן על זכויות השכבות הנמוכות יותר של האוכלוסייה - הפלבעיים. בתרגום מלטינית, וטו פירושו "אני אוסר". לכן, כשמו כן הוא, זו הזכות להגביל משהו. המערכת המשפטית של האימפריה הרומית היוותה בסיס למערכות משפט אירופיות רבות, ולכן השימוש בזכויות מגבילות הוא הגיוני.
משמעות הווטו
זכות כזו מהווה הזדמנות לאדם אחד או לקבוצת אנשים לחסום חד-צדדית את קבלת החלטות מסוימות בכתב ובעל-פה. כלומר, למשל, אם 30 אנשים הצביעו לאימוץ טיוטה (החלטה, החלטה והחלטות דומות) ורק אחד הצביע נגד, הטלת וטו, אז הטיוטה לא תתקבל ותאריך הצבעה חדש נקבע.
ראוי לציין כי לכל אחד מהמשתתפים בדיון, בישיבה ובוועדה הזכות להטיל וטו מספר פעמים בלתי מוגבל. לכן, אימוץ החלטה משותפת יכול להתעכב במשך שנים רבות, ובסופו של דבר אפילו לא יתקבל. וטו משמש באופן פעיל ארגונים בינלאומיים בעת קבלת החלטות בעלות חשיבות כלשהי.
לעתים קרובות ניתן לשמוע, למשל, בחלק מישיבות האו"ם (נאט"ו, הפרלמנט האירופי וארגונים בינלאומיים אחרים), נציג אחת המדינות השתמש בזכות הווטו, ואימוץ המסמך נחסם.
בין הדוגמאות המובהקות לשימוש ארוך טווח (במידה מסוימת על סף קבע) בזכות מגבילה כזו, ניתן לציין את עמדתה של יוון ביחס לכוונותיה של טורקיה להצטרף לאיחוד האירופי. במשך 14 השנים האחרונות, בעיקר בזכות הווטו היווני, הרפובליקה הטורקית לא ניצלה את היתרונות הברורים והדמיוניים של הצטרפות לאירופה.
ראוי לציין גם את הדוגמה ה"רעננה "להטיל וטו. זו אימוץ החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בנוגע לחוקיות משאל העם בחצי האי קרים. ליתר דיוק, בדחיית מסמך בינלאומי עקב חסימתו על ידי הפדרציה הרוסית כחבר קבוע במועצת הביטחון של האו"ם. ראוי לציין שנציגי הרפובליקה העממית של סין נמנעו מההצבעה, מה שמבטיח במידה מסוימת דיון ממושך בהחלטה.
