לקניין כקטגוריה חברתית יש השפעה משמעותית על התפתחות החברה, בהיותה תכונה אינטגרלית שלה. בהקשר זה ניתן להבחין בין שתי נקודות חשובות: רכוש כתכונה של תרבות אנושית ויחסים חברתיים.
רכוש כתכונה של תרבות אנושית
האדמה, כמקום מגוריה של קבוצה חברתית, וכל מה שיש בה, למעשה, הם נושאי בעלות. כל מה שמחזיק אנשים בחיים וכל מה שהם מעריכים הופך לרכוש שקיים בכל מקום. המשמעות היא שהיא טבועה באופן אימננטי באישיות האנושית מרגע הלידה. מומחים מצאו שילדים צעירים הם בעלים נואשים שכאשר הם גדלים חולקים את רכושם עם אחרים בעיקר משום שלימדו אותם לעשות זאת.
החברה האנושית עוסקת בייצור ומחזיקה בקרקעות בעיקר במטרה למכור אותן או לקבל ממנה הכנסה. מבחינה זו, רכוש כקטגוריה חברתית שזור זה בזה בקטגוריה הכלכלית, ולכן ניתן להחיל את ההגדרה עליו - החלק החברתי-כלכלי של החיים. כמובן, הייצור אינו מסוגל להיות בלתי מוגבל, מכיוון שהוא מוגבל על ידי משאבי טבע, ולכן לפעמים הוא אינו מסוגל לספק את הצרכים הגדלים כל הזמן של החברה. מבחינה זו, רכוש, כמושא ייצור ומיצוי, יכול להיחשב כחלק קבוע בחברה.
מערכת יחסים חברתית
ברור שיחסי קניין חברתיים התפתחו במשך מאות רבות ועכשיו הם מופיעים בפני כולם בצורה שהיא, לדעת חלקם, הרווחית ביותר, שכן היא מאפשרת לך להשיג את הרווח המקסימלי מהייצור. בניתוח היחסים החברתיים הגיעו כלכלנים למסקנה מעניינת, המבוססת על הבנת קטגוריית הרכוש כאחת הראשונות המסייעות בחשיבה מחודשת על החיים. כמובן, בקושי ניתן לאפיין הבנה כזו באופן חיובי לחלוטין.
יש לציין כי יחסי רכוש חברתיים יכולים להיחשב כשרירותיים באופן סובייקטיבי רק ביחס לפעילות כלכלית. עם זאת, סוג זה של קשר בולט יותר בתחום ההחלפה וההפצה, מכיוון שבמקרה זה היתרונות עוברים מיד ליד.
כאשר מאפיינים רכוש כמרכיב משמעותי ביחסים חברתיים, חשוב להבין כי רכוש מסוגל לתפקד בביטויים שונים, גם מחוץ לייצור וגם לייצור. בכל המקרים הוא מתבטא לא רק באיכות חברתית, אלא גם באיכות כלכלית, שאינה ניתנת לבידוד מוחלט זה מזה ובאותה עת להזדהות זו עם זו.
