רכוש משותף הוא הבעלות על נכס אחד על ידי כמה אנשים. נכס כזה עשוי להכיל חלק מתחלק ובלתי ניתן לחלוקה, כמו גם את מכלולם. רכוש משותף מחולק לשני סוגים - משותף, כאשר נקבע חלקו של כל אחד, ומשותף, כאשר החלק של כל אחד מהם אינו נקבע.
דוגמה אופיינית לבעלות משותפת היא משק; ירושה, כאשר הבעלים אינם קובעים באופן חוקי את המניות בעת קבלת הנכס. זה כולל גם רכישת דבר או רכוש על ידי בני זוג. המוזרות של רכוש כזה היא שהנבדקים נכנסים לקשרים משפטיים לא רק עם מספר בלתי מוגבל של אנשים, אלא גם זה עם זה, ויוצרים כללים מסוימים להחזקת נכס משותף. עם זאת, הבעלים מתקשרים ביחד עם צדדים שלישיים.
תפיסת בעלות משותפת
בעלות משותפת היא סוג של בעלות משותפת בה אין הגדרה ברורה לחלק של כל אחת מהן. סילוק רכוש כאמור מתבצע אך ורק בהסכמת כל משתתפיו. לכל אחד מהם הזכות להיפטר מרכוש משותף בכפוף להסכמה משותפת. אם דיספוזיציה של הרכוש המשותף מתבצעת ללא שמירה על סמכויות ההסכמה הנדרשות, יתכן שהוא יבוטל בתביעת בעלים אחרים. חלוקת נכס כזה אפשרית רק לאחר קביעת חלקם של כל אחד מהם.
מאפייני הופעת הבעלות המשותפת
ישנן שלוש דרכים להופעת בעלות משותפת: משק משק או איכרים; שותפות גננות, גננות או דאצ'ה; רכוש משותף של בני הזוג. משק משק או איכרים שייכים לכל המשתתפים בבעלות משותפת, אלא אם כן נקבעו הסכמים אחרים: בעלות משותפת או נפרדת וסילוקו על בסיס הסכם שותפות פשוט. הליך פינוי הרכוש כאמור נקבע בהסכמת כל בעלי הזכויות. כמו כן, מטעמי נוחות, ניתן למנות את ראש הבית שיחליט בנושאים העיקריים.
בשותפות גינון, העברת הזכות לבעלות משותפת אפשרית רק בקרב חברי השותפות. זה קורה אך ורק בהסכמת כל המשתתפים ברכוש המשותף. לעתים קרובות, החלטות כאלה מתקבלות באספות כלליות. בבעלות משותפת על בני הזוג, כאשר אחד מהם מסיים עסקה לסילוק מקרקעין, נדרשת הסכמה נוטריונית של בן הזוג השני. אם אין, לבת הזוג הזכות לערער על העסקה ולהוכיח את פסולתה בבית המשפט. ניתן לעשות זאת תוך שנה, החל מהיום בו למד או שהיה עליו ללמוד על העסקה. ובלבד שקיים חוזה נישואין, יש צורך בהצגתו, שכן בעזרתו ניתן לשנות את המשטר המשפטי של בני הזוג ואת האפשרות לסלק רכוש משותף.
