אם אתה חושד שכישרון הכתיבה שלך רדום בך, וחשד זה נתמך על ידי מאות עמודים כתובים שכבר אינם מונחים על שולחן העבודה שלך, אז הגיע הזמן לחשוב ברצינות על פורמט העבודה שלך.
זה די הגיוני להניח שיצירת סיפורת מן המניין כמו מלחמה ושלום היא כנראה מעבר להישג ידך. לכן כדאי להפנות את המאמצים לנסות לכתוב תסריט. קל יותר לכתוב את התסריט מאשר רומן או סיפור בלשי, אך יש לו פורמט ספציפי ויש לו סט של חוקים מיוחדים שבהחלט עליכם להכיר. אז אנו כותבים את התסריט לסרט. כן, כן, לא נבזבז זמן על זוטות. מסיבת חברה או תרחיש יום הולדת הם נחלתם של המפסידים. אנו הולכים ליצור סרט עלילתי באורך מלא. מה אם הוליווד תקנה את זה? אם כי אם קולומביה תמונות תחשוב זמן רב, עם זאת, התסריט שלנו לא יאבד - הוא יכול להיות מחודש בקלות לתסריט החתונה של החבר הכי טוב, מכיוון שכל התסריטים כתובים בדרך כלל על פי אותם כללים.
רעיון ודמויות
ספרי לימוד לקולנוע בדרך כלל ממליצים לכם להתחיל ברעיון הכללי של כל הסיפור, כלומר ברעיון. עם זאת, הרעיון הוא קטגוריה עולמית מדי. בנוסף, מאה או שניים רעיונות תמיד רוחשים בראשו של אדם מוכשר. איך לבחור אחד מבין ההמון הזה - היחיד? יש יציאה. תסריטאים מנוסים ממליצים להתחיל עם הדמויות. בוא עם דמות ראשית. חשבו עליו, הקנו לו תכונות חיוביות ושליליות. הפוך אותו לדמות חיה באמת. אם זה יצליח, לא תספיקו לשים לב איך הוא עצמו יקים קשרים עם דמויות אחרות - גיבורה מקסימה תופיע לידו, ואחרי זה הופעת הנבל לא תאחר לבוא. מערכת היחסים בין הדמויות תיקשר, תסתבך, יופיעו דמויות מינוריות, מתעוררים קונפליקטים, אפשרות הפיתרון שלהם, ואז העיקר - הרעיון הכללי של הסרט - לא רחוק.
מִבְנֶה
כמובן שאתה כישרון גדול, אבל כשאתה מציג את החומר, אתה לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. אפילו ניסויים בקולנוע כמו פליני וטרנטינו, שרצו לכתוב תסריט, נאלצו לעמוד בסטנדרטים שהומצאו מזמן (עוד בימי קדם). תקני התסריט הם מבנה תלת-מערכתי: הפתיחה, פיתוח העלילה והשיא, ולבסוף ההתכחשות. העלילה (או ההקדמה) לא אמורה לקחת יותר מ 10-15% מכל נפח התסריט. משימת ההקדמה היא להכיר את הצופה עם הדמויות הראשיות ולהביע את רצונותיהם ושאיפותיהם הבסיסיות, כמו גם לתאר את הבעיות הראשוניות אליהן נקלעו. בעיקר החומר ייפול לחלק השני של התסריט - כאן תתפתח מהלך האירועים העיקרי. יעלו בעיות חדשות, גיבורים חדשים יופיעו עד לרגע בו המתח הרגשי של המחזה יגיע למקסימום. לא, המקסימום הוא לא הסוף. זה השיא. ככלל, השיא מתרחש בקטע קרוב מאוד לגמר. לרוב, זהו גילוי המזימה הגדולה ביותר, או הרגע בו נחשף המרגל, או חזרת זיכרונו האבוד. אך יש צורך להשאיר מעט מקום לפינוי, כלומר לתיאור המסקנה ההגיונית של הרפתקאותיו של הגיבור וכמה מסקנות פילוסופיות בנוגע לכל הסיפור.
יציקת חכות
נראה כי התרחיש הגיע לסיומו. אבל לא סתם החלטתם לכתוב אותו - צריך למכור את התסריט! הצליחו לסיים את הסיפור ברמז להמשך אפשרי, כי המפיקים כל כך אוהבים סרטי המשך …
