ניתן לתת תקופה של עד שלושה חודשים לפיוס בני זוג במקרה של גירושין בבית המשפט. במקרה זה, תנאי מוקדם הוא היעדר הסכמה של אחד מבני הזוג להפסיק את מערכת היחסים המשפחתית והנישואית.
הוראות
שלב 1
דיני המשפחה קובעים תקופה מיוחדת לפיוס בני זוג שהביעו רצון לפירוק הנישואין. תקופה זו נובעת מרצונה של המדינה להבטיח את שיקום המשפחה ושמירה על יחסי משפחה ונישואין.
שלב 2
אם לבני הזוג אין ילדים קטינים נפוצים, ויש גם הסכמה הדדית לגירושין, ההליך המקביל מתבצע בלשכת רישום. יחד עם זאת, תקופת הפיוס הינה חודש בלבד אשר נספר מרגע הגשת הבקשה המשותפת להפסקת הנישואין.
שלב 3
בבית המשפט, נישואין מתמוססים בהעדר הסכמה הדדית לסיום יחסי המשפחה בין בני הזוג, כמו גם בנוכחות ילדים קטינים. בכל מקרה, החוק מחייב את בית המשפט להחליט על סיום הנישואין רק כאשר קיים ביטחון כי אין אפשרות לשמר את המשפחה ואת חיי בני הזוג הבאים.
שלב 4
מתן מועד לפיוס בני זוג הוא זכותו של בית המשפט, ולא חובתו. בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות, בית המשפט אינו רשאי לממש זכות זו אם מצא כי אין משמעות לקביעת תקופה כזו.
שלב 5
דיני המשפחה מאפשרים לבית המשפט להעניק כל תקופת פיוס הנמצאת בתקופת השלושה חודשים שנקבעה. המשמעות היא שדיונים בבית המשפט עשויים להידחות שוב ושוב, מכיוון שהשופט רואה אפשרות לשמור על יחסי המשפחה. עם זאת, תקופת ההליכים הכוללת לא תעלה על 3 חודשים, מכיוון שזו התקופה המקסימלית שנקבעה.
שלב 6
אם מומצו כל האפשרויות לפיוס, ותום התקופה הקבועה בחוק, בית המשפט ייעתר לבקשה לגירושין. כדי לקבל החלטה כזו, אין צורך בהסכמת שני בני הזוג, די בביטוי הרצון של אחד מהם.
שלב 7
גם אם קיים אמון בחוסר האפשרות להתפייס בין בני הזוג, אין לבית המשפט את הזכות לפרק את הנישואין לפני תום חודש מיום הגשת הבקשה. התקופה שצוינה היא התקופה המינימלית לפיוס, לפתרון כל הבעיות על ידי בני הזוג, ולכן היא ניתנת בכל המקרים של סיום יחסי המשפחה. אם בני הזוג מתעקשים על סיום הנישואין, בית המשפט, במעשה המאומץ, פותר סוגיות הקשורות לחלוקת הרכוש המשותף ולגורל נוסף של ילדים קטינים.
