נושאים הקשורים לחופשות עובדים בארגונים מוסדרים על פי הוראות קוד העבודה של הפדרציה הרוסית. לעיתים קרובות קורה שהעובד והמעסיק מפרשים אותם בדרכם שלהם, ולא מוכנים להגיע לדעה משותפת שלא תפר את נורמות החוק וגם את העבודה המתואמת היטב של הצוות.
מי צודק, מי לא בסדר
סעיף 122 לחוק העבודה של הפדרציה הרוסית קובע את זכותו של העובד לחופשה שנתית בתשלום לאחר שישה חודשי עבודה במקום חדש. יחד עם זאת, חובות הרשויות כוללות לספק לו מנוחה ראויה לא יאוחר לאחר תום אחד עשר החודשים שעבדו, במילים אחרות, לשנת עבודה שלמה.
לא קל לאדם מנוסה מבחינה חוקית להבין את הנושאים הללו, ולכן העובדים וההנהלה שלהם אינם חסינים מטעויות ואשליות אופייניות. הוראות לפעולות במצבי עבודה שנוי במחלוקת בנושא מתן חופשות בחקיקה נשמעות מעורפלות. מוצא ראוי הוא לערער על פרשנותו.
להיות חופשה או לא להיות, זו השאלה
זכותו של העובד לעזוב אינה מרמזת על חובת המעסיק לתת לו את מבוקשו על פי דרישה לאחר שישה חודשי עבודה. החוק אומר רק שתקופת ששת החודשים נותנת לעובד סיבה לקבל חופשה. אין זה אומר כלל שהוא יימסר מיד לאחר הזמן האמור. ישנם מושגים כמו לוחות זמנים לחופשה, לפיהם בנוי תהליך העבודה, כמו גם הכרח בייצור, שלא תמיד מאפשר לכמה עובדים לנוח בבת אחת.
מבחינה משפטית, המעסיק לא אמור למנוע מכפוף לקחת חופשה למשך שנה שלמה. אם אנו מדברים על תנאים קודמים, אז הם נותרים על פי שיקול דעתו ואינם תלויים ברצון העובד. יחד עם זאת, כאשר הצדדים הצליחו להגיע להסכמה המועילה הדדית, החופשה יכולה להתקיים לא רק לאחר שישה חודשי עבודה, אלא אפילו קודם לכן. יש לזכור כי בכל פעם שהחופשה מתקבלת, לעובד הזכות להוריד אותה לחלוטין, כל 28 הימים הקלנדריים או סכום אחר המוסדר על ידי נורמות חוקיות.
חוק העבודה מכיל רשימה ממצה של סיבות המחייבות את המעסיק לפגוש את הכפוף למחצית הדרך, ללא קשר לתקופת שיתוף הפעולה. “לנשים - לפני או מיד לאחר חופשת לידה; עובדים מתחת לגיל שמונה עשרה; עובדים המאמצים ילד מתחת לגיל שלושה חודשים; במקרים אחרים הקבועים בחוקים הפדרליים."
ממה, ככלל, הבוסים חוששים, ולא רוצים לתת לעובד מנוחה כמה שיותר מהר? לרוב הכל מסתכם בנושא הכסף, מכיוון שאם העובד לא יסיים את השנה עד הסוף, החברה תסבול הפסדים בגלל דמי החופשה ששולמו מראש. חשש כזה אינו מבוסס, מכיוון שבמקרה זה גובים עודפי תשלומים מהשכר במהלך ההסדר הסופי.
