למרבה הצער, המצב בעולם המודרני הוא כזה שלא כל הורה יכול להתפאר בבריאותו המושלמת של תינוקו. נהפוך הוא, אמהות ואבות רבים מוטרדים מרמת המצב הגופני והנפשי של הילד. הם מתייסרים כל הזמן מהשאלה: מדוע פירור כזה אינו מסוגל לראות, לשמוע, לדבר או עושה זאת בקושי רב. פתולוג דיבור יכול לענות על שאלה זו ולעזור להורים מודאגים להתמודד עם קשיים אפשריים.
הוראות
שלב 1
נציגי מקצוע הפגמים עובדים בגבול הרפואה, הפסיכולוגיה והפדגוגיה. דקטולוגיה מתחלקת למספר ענפים. ככל הנראה, אחד הפגמונים הפופולריים ביותר הוא מטפלי דיבור. הם נמצאים ברוב בתי הספר והגנים, מכיוון שבמהלך היווצרות הדיבור, לעתים קרובות יש לדוברים הקטנים בעיות. מטפלים בדיבור עובדים גם עם מבוגרים. לדוגמא, במקרה של אובדן דיבור לאחר אירוע מוחי או במצב של הלם.
שלב 2
פגם, מורה חירש, הוא אותו מטפל בדיבור, אך הוא מתמודד עם ילדים שיכולים לשמוע טוב, אך מדברים גרוע. לילדים אלו ישנם בתי ספר מיוחדים לחרשים וכבדי שמיעה. שם מנסים מומחים לדקטולוגיה לשקם ילדים כדי שילמדו בבית ספר רגיל. אם מצבו של "המטופל" מצער מדי, מלמדים אותו שפת סימנים.
שלב 3
מומחים אחרים עובדים בתחום החינוך וההכשרה של אנשים עם מוגבלות. טיפלופדגוגים מלמדים ילדים ומבוגרים עם לקות ראייה. האוליגרופנופדוגים מחנכים פגועי נפש ועוזרים להם להסתגל בחברה. חינוך לגיל הרך הפך לאחד הכיוונים החדשים בתחום הדקטולוגיה. הורים מנסים למלא את ילדיהם בכל מיני ידע ומיומנויות עוד לפני הלימודים: מספר שפות זרות, שיעורי פסנתר, קורסי חיתוך ותפירה וכו '. הפגמנט יסביר בפני ההורים בכישורים האם הילד בגיל הרך זקוק בכלל לכישורים אלה, והאם התינוק יכול להתמודד עם עומסים כה גדולים.
שלב 4
מקצועו של רופא מומים דורש ממומחה יכולת לגשת באופן פרטני להכשרה ולהשכלה של כל מחלקה. אם לוקחים בחשבון את תליית התלמידים, על הפגם הרפואי לטפל בכל מטופל בצורה טקטית ועדינה ככל האפשר. תוצאת עבודתם תלויה בטיפול נכון בילדים בעייתיים.
שלב 5
למרות עבודתו של רופא מומים, ההורים לא צריכים לשקול את כל העבודה על המורה. בכל מקום שילד עם מוגבלות לומד, הוא עדיין מבלה את רוב הזמן עם משפחתו. בילוי עם הילד, אמהות ואבות צריך לשחק ולפתח את התינוק. לפיכך, תקשורת יומיומית רגילה תביא לא רק הנאה ושמחה, אלא גם יתרונות משמעותיים.
