יש להוכיח את חוקיות החלת העונשים על ידי הגשת תלונה לבית משפט או לגופים ממלכתיים אחרים. במקרה זה יהיה צורך לספק ראיות להיעדר אירוע עבירה או הפרות משמעותיות שבוצעו במהלך הבאת האחריות.
אפשר בהחלט להוכיח את אי-החוקיות שביישום העונשים, אך לעיתים קרובות אזרחים אינם יודעים לאילו רשויות להגיש תלונות, כיצד להצדיק את עמדתם שלהם. בכל מקרה של הבאת האחריות המינהלית, ישנם שני גופים אליהם ניתן לשלוח תלונה. הראשון הוא בית המשפט, והשני הוא הרשות העליונה (ביחס לפקיד שהטיל את הקנס). היעיל ביותר הוא ערעור שיפוטי, מכיוון שבבית המשפט מוגברים סיכוייו של המבקש לבטל את ההחלטה להביא לאחריות האמורה, המונחים על ידי נימוקים פרוצדורליים ואחרים.
מה צריכה להכיל התלונה
תלונה נגד החלטה שהטילה קנס חייבת להכיל לא רק את הפרטים הנחוצים, אלא גם טיעונים ספציפיים, ראיות שעל בסיסם ניתן לבטל את העונש. אתה לא צריך להסתמך על חיפוש עצמאי אחר ראיות כאלה על ידי שופט או פקיד אחר, מכיוון שהאשם הפוטנציאלי הוא שעליו להוכיח את טענתו. בדרך כלל משתמשים בראיות הקשורות ישירות להפרה עצמה, כמו גם להפרות פרוצדוראליות שונות, אשר לעיתים קרובות מבוצעות על ידי עובדי גופי המדינה בשלב העמדתם לדין. לכן אין לוותר על זכות הערעור, גם אם קיימת התנהגות פסולה. לדוגמא, בהעדר ראיות המאשרות את הודעתו של אדם בדבר המועד, מקום השיקול במקרה של עבירה, ההחלטה המקבילה כפופה לביטול ללא תנאי מטעמים פרוצדורליים.
עמידה בתכונות פרוצדורליות
בעת הגשת תלונה, חשוב להיות מודע לכמה מאפיינים פרוצדוראליים שעל המבקש לציית להם. בפרט, כאשר מערערים על החלטות בדבר הבאת האחריות המינהלית, אין צורך לשלם את אגרת המדינה, מה שמעיד בנוסף על הצורך להשתמש בהזדמנות זו כדי להימנע מעונש. עם זאת, על המבקש לעמוד במועד האחרון להגשת תלונה, שכן ברוב המקרים לאדם העונש המינהלי ניתן עשרה ימים בלבד. לאחר תום תקופה זו, ההחלטה נכנסת לתוקף, המונח לביצועה מרצון מתחיל. אם מועד אחרון לערעור מתפספס, אין סיכוי מעשי לבטל את הקנס.
