דומא המדינה של הפדרציה הרוסית של הכינוס השישי תיזכר בזכות העובדה שהחזירה את העונש על הוצאת דיבה במדינה. עד כמה סוג העונש הזה פופולרי עדיין לא ידוע. עם זאת, מצב זה כבר עורר הרבה מחלוקת. אותה הגדרה של מה שנכנס למושג "לשון הרע" מפורשת בבירור בקוד הפלילי של הפדרציה הרוסית.
הגדרת המילה "לשון הרע" מוקדשת לסעיף 129 לחוק הפלילי של רוסיה. כמו כן, העונשים שניתנים בעבירה זו מוגדרים כאן.
אם כן, לשון הרע היא כל הפצה של מידע שקרי בכוונה אודות אדם, שיכולה להכפיש אותו או להשפיל את כבודו. אם מידע כזה מקלקל את המוניטין של הקורבן, הדבר נחשב גם כהשמצה.
ניתן לחלק עבירה כזו לשני סוגים: אישית והמונית. במקרה הראשון, העניין נוגע ליחסים בין שני אנשים, שאינם מובאים באופן פעיל לדיון המוני. כלומר, מידע כוזב ניתן באופן מכוון ומופנה רק לאזורי הפעילות החשובים לקורבן. רק מעגל צר של מתעניינים מקבל מידע כזה מהתוקף.
במקרה של דיבה המונית, המקרה נוגע להתקפות מידע על אדם או קבוצת אנשים ידועים למדי. יתר על כן, להפצת מידע לשון הרע נעשה שימוש בכל אמצעי זמין, כגון האינטרנט, התקשורת וכו '.
תנ ך מתחלק גם בעל פה ובכתב. במקרה הראשון, קשה יותר להוכיח ביצוע פעולות בלתי חוקיות, מכיוון שעדיין יש צורך להקליט הודעות בעל פה בדרך כלשהי: על דיקטפון, מדברי עדים וכו '.
העונש על לשון הרע נקבע על פי חומרת המידע ונוכחות המניע. כך, למשל, אם אדם אחד שלח מידע בעל אופי שקרי ביודעין לאחר, למשל, על העובדה שהוא נמצא במרפאה פסיכיאטרית, הנסיבות ייבדקו. אם לנאשם לא היה מניע, הוא לא יישא באחריות למעשהו.
עבריינים מגיל 16 ומעלה נשפטים על פי סעיף 129 לחוק הפלילי של הפדרציה הרוסית.
עורכי דין בטוחים כי עם כניסתו של חוק חדש להחזרת ענישה על מידע כוזב ומשמיץ, יתעוררו בעיות רבות בבתי המשפט. וזאת בשל העובדה שלמרות שבית המשפט נותן הגדרה ברורה של לשון הרע, יהיה די קשה להבדיל בינו לבין עלבון. ועלבון אינו נענש כחוק.
