הקוד האזרחי של הפדרציה הרוסית מכיל מושג כזה "תקופת התיישנות". הוא משמש לשם פרק הזמן בו נושא יכול לתבוע הפרה של זכויותיו.
הוראות
שלב 1
אזרח או ארגון שזכויותיהם הופרו יכולים להגיש תביעה להגנתם לרשות השיפוטית המתאימה. במקרה זה, ההגנה על הזכות המופרת מתבצעת תוך תקופה מסוימת - תקופת ההתיישנות. לפיכך, תקופת ההתיישנות במשפט האזרחי היא פרק הזמן שנקבע בחוק להגנה על זכויות. אם האדם לא הכריז על הפרת זכויותיו בתקופה זו, בעתיד לא יוכל עוד להגיש כתב תביעה.
שלב 2
תקופות ההתיישנות מחולקות לתקופות כלליות ומקוצרות. המונח הכללי הוא שלוש שנים והוא חל על כל התביעות פרט לתביעות שהחוק קובע להן תנאים מופחתים.
שלב 3
תקופת ההתיישנות המופחתת נקבעה במיוחד עבור סוגים מסוימים של תביעות, למשל, עבור סכסוכים הנובעים מהובלת סחורות. יתר על כן, משך הזמן שלהם תלוי בנושא העומד בדרישה: אם הלקוח הוא אצל הספק, אז חודשיים, ואם חברת הספק היא ללקוח, אז שישה חודשים.
שלב 4
הנהגת תקופות הגבלה מופחתות נובעת מהצורך בפתרון מהיר של קטגוריות מסוימות של סכסוכים המתעוררים בדרך כלל בין ארגונים הנוגעים לביצוע חוזים עסקיים.
שלב 5
על מנת להימנע מפספוס של תקופת ההתיישנות, חשוב לא רק לדעת את משך הזמן הקבוע בחוק, אלא לקבוע נכון את תחילת מהלכו. על פי הקוד האזרחי של הפדרציה הרוסית, תחילת תקופת ההתיישנות חופפת לרגע בו מתעוררת הזכות לתביעה. יש הוראות שונות בחקיקה מתי בדיוק מתרחשת הפגיעה בזכויות הנושא ומתי יש לו את הזכות להגיש כתב תביעה בבית המשפט. לדוגמא, בסכסוכים הנובעים ממסירת טובין באיכות נמוכה, זכות התביעה ותחילת תקופת ההתיישנות מתעוררות ביום בו קונה הקונה את הליקויים המתאימים.
שלב 6
מקרה נפוץ של תחילת הרגע הראשוני של התיישנות, על פי החוק, הוא היום בו נודע לאדם על הפרת זכויותיו או שהיה עליו ללמוד על כך. בדרך כלל, הנבדק מודע לעובדה של הפרה של החוק מיד עם התרחשותו. אך אם אדם בחר להתעלם מהפרת זכויותיו או שפשוט לא הבחין בכך מסיבה לא מכובדת, למשל, בגלל אי ידיעת החוק, אין בכך כדי לשלול את העובדה שהתיישנות החלה. בשני המקרים זה יהיה היום בו התרחשה הפרת הזכויות.
