אבטלה היא תופעה חברתית-כלכלית, שסימן לה הוא חוסר היכולת של חלק מהאוכלוסייה הפעילה כלכלית למצוא עבודה. מובטלים נחשבים לחלק מהאוכלוסייה הפעילה כלכלית במדינה, אנשים שאין להם עבודה, אבל רוצים למצוא אותה ומחפשים אותה באופן פעיל.
הוראות
שלב 1
מספר המובטלים בארץ ובהתאם לכך שיעור האבטלה נקבע בשתי דרכים שונות. הראשון מבוסס על רישום מובטלים בגופים רשמיים. רק מי שפנה לשירות המדינה, העירוני או הציבורי הרלוונטי (בחו ל זו חילופי עבודה, בארצנו - שירות התעסוקה הפדרלי) מקבל מעמד של מובטל. אנשים אלה רשומים על ידי רשויות החשבונאות הממלכתיות וכך נלקחים בחשבון על ידי הסטטיסטיקה הרשמית.
שלב 2
השיטה השנייה מבוססת על המתודולוגיה שפיתח ארגון העבודה העולמי (ILO), לפיה לא כל כך חשוב כיצד המובטל מחפש עבודה (בין אם הם פונים לשירות התעסוקה ובין אם לא), אך היא רק חשוב שהם באמת מחפשים את זה (לא אחר המראה). לפחות אם הוא עושה את זה בארבעת השבועות האחרונים.
השיטה השנייה משתמשת בסקרים סוציולוגיים לדוגמא של משקי בית. יחד עם זאת, טעות סטטיסטית היא בלתי נמנעת, אך עם זאת, שיטה זו מספקת מידע אמין ומדויק הרבה יותר אודות המספר האמיתי של המועסקים במשק והמספר האמיתי של מובטלים, במיוחד במדינות בהן הרבה מובטלים אינם להוט מאוד להירשם ולהירשם.
שלב 3
לפיכך, כדי לחשב את שיעור האבטלה (u), יש לחשב את אחוז המספר הכולל של מובטלים למספר כל האוכלוסייה הפעילה מבחינה כלכלית, במילים אחרות, כוח העבודה.
החישוב פשוט למדי, לשימוש זה הנוסחאות הבאות:
N = LF + NLF;
LF = E + U;
u = U / LF = U / E + U, כאשר u הוא שיעור האבטלה, U הוא המובטל, E הוא האוכלוסייה המועסקת, NLF היא האוכלוסייה הלא פעילה כלכלית, LF היא האוכלוסייה הפעילה כלכלית (כוח העבודה) ו- N היא כל האוכלוסייה במדינה.
