זוהי עבירה חמורה של נהג לעזוב את מקום תאונת הדרכים. מי שביצע הפרה כזו עומד בפני עונש בצורה של מעצר או שלילת הזכות לנהוג ברכב.
נהגים לעיתים קרובות עוזבים את מקום תאונת הדרכים, ולרוב זה נעשה על ידי הצד שהפר את כללי התעבורה. הוקמה אחריות מנהלית בגין מעשה כזה, והענישה חמורה למדי. הסיבה לכך היא הסכנה החברתית הגבוהה הטמונה בנטישת אתר התאונה. ככלל, נהג כזה מבקש להימנע מאחריות ופוגע באינטרסים של משתתפים אחרים בתאונה. לעתים קרובות, כתוצאה מתאונה, קיים איום על חייהם ובריאותם של משתתפיו, מה שמגביר גם את חומרת ההפרה הזו. כעונש, ניתן להטיל שלילת זכויות לתקופה של שנה עד שנה וחצי. סוג אחר של אחריות הוא מעצר, שיכול להימשך עד חמישה-עשר יום.
חשוב לקחת בחשבון שעל פי החוק המינהלי מעצר הוא עונש חמור יותר משלילת זכויות, ואין אפשרות להחמיר את האחריות בערעור (אסור על פי החוק).
כיצד נקבע סוג העונש?
האחריות לעזיבת זירת תאונת דרכים על ידי משתתפתה נקבעת במהלך הבדיקה השיפוטית בתיק. יחד עם זאת, הנוהג השיפוטי יוצא ממינוי העונש המועדף בדמות שלילת הזכות לנהוג ברכב. העונש המדויק תלוי בכוונות הנהג שעשה את אותו הדבר. אז, אחריות חמורה יותר תהיה בזיהוי הכוונה להתחמק מעונש, לפגיעה במשתתפים אחרים בתאונה. בית המשפט גם מעריך נסיבות אחרות של המקרה, כולל ההשלכות שבאו בעקבותיה.
ניתן להטיל עונש פחות חמור אם נטישת הנהג את אתר התאונה רק גרמה להפרה של נוהל רישום תוצאות התאונה.
האם ניתן למנוע או לשנות אחריות?
חלק מהנהגים מנסים להתחמק מאחריות לעזיבת מקום התאונה, ומציינים את חשיבותה של הפרה זו. אך הימצאותם בחוק בסיס כזה לפטור מעונש אינה מאפשרת ליישמו במקרה זה, שכן העבירה מסוכנת חברתית. כמו כן, חלק מהמפרים שקיבלו עונש בדמות שלילת זכויות מנסים לערער על כך בבית משפט קמא, תוך ציון הצורך להעמיד לדין בצורה של מעצר.
