כל עובד שעבד במסגרת חוזה עבודה, עם פיטוריו, נדרש לשלם עבור כל ימי החופשה שלא נוצלה. החופשה השנתית בתשלום הינה 28 ימים קלנדריים על פי דיני העבודה. בחלק מהמקרים חופשה יכולה להיות מספר גדול יותר של ימים, למשל, בעבודה בתנאים קשים ומסוכנים, בעבודה בצפון הרחוק ובשטחים מקבילים, עם עובדים קטינים וכו '.
הוראות
שלב 1
חישוב מספר ימי החופשה שלא נוצלה נעשה בהתאם לתקופת העבודה בפועל בה לא נוצלה החופשה.
שלב 2
אם העובד עבד פחות מחודש, פיצויי החופשה אינם משולמים.
שלב 3
עובדים העובדים על חוזה קבוע או זמני מקבלים שכר של 2 ימי חופשה עבור כל חודש עבודה.
שלב 4
מי שיעזב את העבודה לאחר שעבד 11 חודשים בחברה, יש לשלם לו פיצוי בגין כל החופשה, כלומר למשך 28 ימים קלנדריים, אלא אם כן נקבע אחרת בתנאי העבודה.
שלב 5
אם עובד עוזב מבלי לעבוד שנה, יש לחלק את מספר ימי החופשה ב- 12 (28: 12 = 2, 33) ולכפול במספר החודשים שעבדו במלואם. אם חודש העבודה האחרון עבד פחות מ -15 יום, אזי לא משולם פיצוי בגין חודש זה. אם יותר מ -15 יום, משולמים פיצויים עבור כל החודש.
שלב 6
במקרים בהם עובד לקח חופשה על חשבונו במשך יותר מ- 14 ימים קלנדריים, לא משולם פיצוי עבור כל החודש, כלומר, חודש אחד מושלך מהחישוב.
שלב 7
צבירות בגין חופשה שלא נוצלה נעשית על בסיס הרווחים הממוצעים במשך 12 חודשים או לתקופת העבודה בפועל. הסכום לחישוב הרווחים הממוצעים כולל רק את הכסף שהרוויח ממנו נותר מס הכנסה. תשלומים שהתקבלו בהטבות סוציאליות אינם כלולים בחישוב הרווחים הממוצעים.
