רכוש שנרכש במשותף כולל את כל רכושם של בני הזוג, שהתקבל, שנרכש על ידי אחד מהם או במשותף במהלך הנישואין. כמה יוצאי דופן לכלל זה נקבעים בדיני המשפחה.
רכוש משותף מניח משטר קנייני משפטי של בני הזוג, המשמש באופן אוטומטי לסיום כל נישואין, אם אין הסכם ממון. רכוש, הנחשב למשותף, מוגדר בסעיף 34 לחוק המשפחות של הפדרציה הרוסית. על פי הנורמה המפורטת, נכס כזה כולל את כל הרכוש שהופיע במהלך תקופת הנישואין. לדוגמא, כל הכספים הכספיים שקיבל בן / בת זוג כלשהם כהכנסה מעבודה, עסק, פעילויות אחרות, הטבות מהותיות שאינן ממוקדות רשומים כרכוש כזה. בנוסף, כל דבר מטלטלין, מטלטלין שנרכשו, פיקדונות בנק, מניות, מניות מוכרים ככלל. החוק קובע במפורש כי משטר הבעלות המשותפת אינו מעיד על הבדל מי בדיוק ביצע רכישה כלשהי, תרם כסף עבורו.
מה לא נכלל ברכוש משותף?
ישנן כמה קטגוריות של דברים שאינם חוקיים מבחינה משותפת מבעלות משותפת. לפיכך, רכוש שנרכש או התקבל לפני הנישואין הוא רכושו הבלעדי של בן הזוג שרכש אותו או שקיבל אותו בדרך אחרת. אם דבר כלשהו נתרם, בירושה של אחד מבני הזוג בנישואין פעילים, הרי שזה נותר אך ורק רכושו, דברים כאלה אינם כפופים למשטר הבעלות המשותפת. כמו כן, דברים המיועדים לשימוש פרטני, תוצאות הפעילות האינטלקטואלית של בן זוג מסוים אינם מוכרים כנפוצים. אם דבר לשימוש אישי מוכר כפריט יוקרתי, תכשיטים, הרי שהוא גם רכוש משותף.
האם רכוש אישי יכול להירכש במשותף?
דיני המשפחה קובעים גם את המקרה היחיד בו ניתן להכיר ברכוש הפרטני של אחד מבני הזוג כמשותף. זה אפשרי כאשר בן הזוג השני, על ידי עבודתו, העלה משמעותית את ערך הנכס הזה, הושקעו בדבר זה על חשבון הכספים המשותפים של בני הזוג. כל סיטואציה כזו נשקלת באופן אינדיבידואלי, המוערכת על ידי הרשויות השיפוטיות בשלב חלוקת הרכוש. בהמשך, החלטת בית המשפט מעידה על הכרה בדבר מסוים כרכוש שנרכש במשותף, והרציונל לקבלת החלטה כזו ניתן.
