חופשת עובד היא הימים המנוחים בתשלום עבור כל מי שעובד על פי חוזה עבודה.
קוד העבודה של הפדרציה הרוסית קובע מקרים שבהם במקום חופשה עובד יכול לקבל פיצוי כספי בגין ימים שלא נוצלו.
עבור כל שנת עבודה (365 ימים קלנדריים), העובד זכאי למינימום 28 ימי מנוחה קלנדריים. זה נקרא חופשה ראשית של העובד. לא ניתן להחליף את 28 הימים הללו בתשלום במזומן, העובד מחויב לנוח לפרק זמן זה. כלומר, אי אפשר להחליף את החופשה שהוקמה בכסף, ניתן לקחת אותה רק באופן מלא או לחלק אותה לחלקים בהסכם עם המעסיק.
אם העובד, בהתאם לקוד העבודה של רוסיה ו (או) ההסכם הקיבוצי עם המעסיק, זכאי לימי חופשה שנתיים נוספים, הוא יכול להחליף אותם בפיצוי כספי, אך לא תמיד.
לפיכך, עובדים מתחת לגיל 18, נשים בהריון, כמו גם עובדים העובדים בתנאי עבודה מזיקים ומסוכנים אינם יכולים לסמוך על פיצוי כספי בגין ימי חופשה נוספים.
חשוב להבין כי החלפת חלק מהחופשה בתשלום במזומן היא זכות, ולא חובה של המעסיק. לפיכך, בקשתו של העובד לפיצוי כספי במקום החלק שלא נוצל בחופשה עשויה שלא להתקיים.
אם לבקשת העובד מתקבלת החלטה חיובית, המעביד מוציא צו לתשלום פיצויים כספיים ומבצע שינויים בלוח הזמנים לחופשה.
המקרה היחיד בו פיצוי כספי בגין חופשה שלא נוצלה משולם בהכרח לכל העובדים הוא פיטורים. יחד עם זאת, הסיבות לפיטורין אינן חשובות. אך גם כאן יש ניואנס: החופשה העיקרית שלא נוצלה מוחזרת במלואה, אך עבור החופשה הנוספת השנתית הלא מנוצלת, התשלום מתבצע בשבעה ימים קלנדריים לכל היותר.
בגין חופשה שלא נוצלה משולמים הרווחים הממוצעים של העובד, כלומר הרווח היומי הממוצע כפול מספר ימי החופשה שלא נוצלה. הליך חישוב הרווחים היומיים הממוצעים תלוי באורך שבוע העבודה, וכן בלוח הזמנים של העובד.
מעניין שהמצב ההפוך קורה גם - זה כאשר הסכומים שהעביר המעסיק לעובד בגין החופשה שטרם עובדו (מראש) מנוכים. אם עובד עבד שישה חודשים, יש לו את הזכות לצאת לחופשה במשך כל השנה. אך אם לפני סוף השנה הוא יחליט להתפטר מרצונו החופשי, דמי חופשה מנועים מפיצויי פיטורים. ואם לא די בפיצויי הפיטורים, את השאר ניתן לגבות על ידי המעסיק דרך בתי המשפט.
