כאשר אנו לומדים ענפים שונים של מדע המשפטים, לעיתים קרובות נוצרים קשיים הקשורים לאי הבנה של מהות החוק הסובייקטיבי. קטגוריה זו היא אחת החשובות בפסיקה. זכויות סובייקטיביות קשורות לסיפוק האינטרסים של אנשים בקשר משפטי ספציפי יחיד. אין לבלבל אותם עם החוק האובייקטיבי, שהוא מערכת מורכבת של נורמות וכללי התנהגות חברתית.
המשפט הסובייקטיבי בפסיקה נקרא מדד להתנהגות אפשרית המוקצה לאדם מורשה ומובטח על ידי הקצאת חובות למשתתפים אחרים במערכת היחסים המשפטית. אנו מדברים כאן על מידת ההתנהגות המותרת, המתממשת ונרכשת על בסיס החוק האובייקטיבי.
במהלך התפתחות היחסים החברתיים זכויות וחובות סובייקטיביות מופיעות באופן יחיד בין שני משתתפים נפרדים באינטראקציה חברתית. עם הזמן מופיע אותו קשר בין חברים אחרים בחברה, מה שיוצר צורך בהסדרה משפטית. מנקודה זו ואילך מתחילה ההגדרה הפורמלית של שלטון החוק. הנורמה המסודרת מציינת באיזה מידה של התנהגות ניתנים לנושאי היחסים המשפטיים, למי מהם זכויות וחובות סובייקטיביות.
זכויות סובייקטיביות מתממשות באמצעות ביצוע פעולות מסוימות על ידי משתתפים ביחסים משפטיים על מנת להשיג הטבות, ביחס אליהן נוצר קשר משפטי. זכותו הסובייקטיבית של אדם אחד מתאימה לחובתם החוקית של אחרים. הזכות הסובייקטיבית נפסקת במקרה של סירוב ממנה או כאשר זכות זו מועברת לאנשים אחרים.
סוג זה של חוק קיבל שם כזה, שכן החוק הסובייקטיבי קשור ישירות לסיפוק צרכיו של נושא יחיד. בנוסף, מימוש זכות זו תלוי ברצונו הסובייקטיבי של האדם, ברצונו לבצע פעולה כזו או אחרת או לסרב לה. אם הפעולות חוקיות, לא ניתן להגביל את האדם במסגרת ההתנהגות המותרת, יש לו את הזכות ליהנות מההטבות הניתנות לאדם זה. אם אין צורך בטוב, הזכות הסובייקטיבית הופכת ללא רלוונטית ואינה מתממשת.
כדוגמא, אנו יכולים לצטט מצב בו אדם, מאוכזב ממעשיו של מנהיג פוליטי, מגיב אליהם בפסיביות פוליטית ומסרב להשתתף בבחירות. במילים אחרות, אנחנו מדברים כאן על הסירוב לממש את זכות ההצבעה. המשפט הסובייקטיבי במקרה זה הופך לבלתי רלוונטי עבור נושא היחסים המשפטיים.
