משיכת נאשם משותף שכיחה למדי. היא מתרחשת בשני מקרים עיקריים: כאשר יש צורך להביא שניים או יותר כנתבע בו זמנית (באופן עקרוני ניתן להגיש תביעה כנגד כל נתבע בנפרד, אך ברור כי הגשת תביעה אחת כנגד מספר נתבעים בבת אחת מהיר יותר ופחות יקר); כאשר מעורבותו של נאשם משותף מונעת תביעות פנייה.
הוראות
שלב 1
במילים פשוטות, הנתבע המשותף הוא אותו אדם כמו הנתבע, רק התביעה אינה מוגשת כנגד אדם אחד, אלא כנגד שני אנשים או יותר בבת אחת, אשר יכולים לשאת באחריות משותפת ומספר ואחריות בת.
שלב 2
בשלב הגשת התביעה, אם היא מופנית למספר אנשים, כל אחד מאותם אנשים יהיה נתבע משותף, כלומר אין צורך לבצע פעולות מיוחדות. פשוט ערוך כתב תביעה וציין את כל הנתבעים בו.
שלב 3
לאחר הגשת התביעה ומהרגע שהתקבלה על ידי בית המשפט לבדיקה, כל פעולות שמטרתן למשוך נאשם משותף נעשות על ידי עתירה המופנית לבית המשפט, אחד הצדדים המעורבים בתיק. כלומר, גם התובע וגם הנתבע יכולים למשוך את הנתבע המשותף.
שלב 4
יש לזכור כי שותפות פרוצדוראלית שכזו (שותפות הנאשמים) מותרת רק בשלושה מקרים:
- אם נושא הסכסוך הוא בהתחייבויות הכלליות של מספר נאשמים;
- חובותיהם של כמה נאשמים מותנות בעילה אחת;
נושא הסכסוך הוא חובות הומוגניות.
יתכן שכל שלושת המקרים יכולים להתקיים יחד.
שלב 5
כל נאשם משותף בבית המשפט פועל מטעמו, אך כמה נאשמים משותפים או כל אחד מהם בזה אחר זה רשאים להפקיד את ניהול התיק מטעמו בידי מי מהנאשמים המשותפים. ראוי לציין כי לאחר מעורבותו של הנאשם המשותף, השיקול בתיק מתחיל מחדש. בית המשפט רשאי בעצמו להחליט על מעורבותו של הנאשם המשותף בתיק, אך מעורבות כזו לא תתקבל אם התובע לא נתן הסכמה לכך.
שלב 6
המצב שכמעט מונע על ידי משיכת נאשם משותף הוא גם שכיח למדי. באופן עקרוני זה עוזר לקבוע מיד מי, על מה ובאיזו מידה יהיה האחראי. במצב כזה, הנתבעים המשותפים של התובע אינם עוסקים במיוחד בשאלה, שכן נתבע אחד יענה לו ישירות. הנתבע עצמו מעוניין בשותפות שכזו, שכן באחד מישיבות בית המשפט ניתן לפתור את נושא אחריותו כלפי התובע ואת שאלת האחריות של הנתבע המשותף לנתבע.
