על פי החוק הרוסי, על כל האזרחים להיות בעלי אישור שהייה קבוע. כלל זה חל גם על ילדים קטינים. אך בעל אישור שהייה לא תמיד מרמז על קבלת בעלות.
האם ילד זכאי לחלק בדיור העירוני אם יש לו היתר שהייה?
לאחר לידת ילד, יש צורך לערוך את כל המסמכים שנקבעו בחקיקה מודרנית, כולל קביעת מקום המגורים. ניתן לרשום או לרשום ילד במקום ההרשמה או ההרשמה של אחד ההורים. בהתאם לסעיף 20 לחוק האזרחי של הפדרציה הרוסית, ילדים מתחת לגיל 14 חייבים להתגורר אצל הוריהם (אחד ההורים) או האפוטרופוסים.
אך הרישום לא תמיד נותן לקטינה אפשרות להיות הבעלים של חלק משטח המגורים. אם אנחנו מדברים על דירה עירונית (ממלכתית), לילד הרשום בה יש את הזכות לקחת חלק בהפרטה נוספת. הגיל במקרה זה לא משנה. לקטין הרשום בדיור ציבורי יש את אותן הזכויות כמו לכל דייר אחר. לילד אין כל אחריות לתחזוקת דיור, ניירת, אך מיד לאחר ההפרטה הוא הופך לבעלים של חלק מהמתחם. הוא יוכל להשליך את חלקו רק לאחר שהגיע לגיל 18 ומעלה, אם יתקבל אישור מנציגי רשויות האפוטרופסות.
חריג לכלל הוא רישום זמני. אם הילד רשום אצל זרים או אצל קרובי משפחה רחוקים באופן זמני, לאחר תום התקופה שנקבעה, יש להם את הזכות להשתחרר. אם יש חילוקי דעות, הנושא נפתר בבית המשפט.
זכויות של ילד הרשום בדירה מופרטת
אם הילד רשום בדירה מופרטת, המצב משתנה באופן דרמטי. לקטין אין זכויות לדיור זה ולא יהיו לו גם לאחר שמלאו לו 18 שנים. עד גיל הרוב, על פי החוק, עליו להתגורר במקום הרישום, כלומר אצל הוריו או אפוטרופוסיו. לאחר גיל 18, להורים זכות מלאה לשחרר את הילד מהבית מבלי לספק חלק בו.
ילד יכול להפוך לבעלים של דירה או לחלק ממנה רק אם הבעלים ממלאים את כל המסמכים הדרושים מרצונם. לדוגמה, תוכלו לחתום על הסכם תרומות. כמו כן, הזכות לדירה יכולה לעבור בירושה. אם אחד הבעלים נפטר, ילדיו, הרשומים בדירה, הופכים ליורשי השלב הראשון.
